המידע במילון זה כללי ונועד להנגשת מושגים בלבד. אינו מהווה תחליף לבדיקה, אבחון או ייעוץ רפואי אישי.
אנטומיה ותפקוד
שרירי רצפת האגן
קבוצת שרירים, רקמות חיבור ועצבים, בעלי מבנה דמוי ערסל, הנמצאות בחלקו התחתון של האגן. תפקיד שרירים אלה הוא תמיכה באיברי האגן (שלפוחית, רחם, רקטום), שליטה על סוגרים, ייצוב של מפרקי האגן והירכיים ותפקוד מיני.
קבוצה זו מורכבת משלוש שכבות של שרירים: פי הטבעת(Anus), הסרעפת האורוגניטלית (urogenital hiatus), שרירי ה-Levator ani.
שרירי הלבטור אני (Levator Ani)
קבוצת השרירים העמוקה מתוך שלושת השכבות העיקריות של שרירי רצפת האגן. רצפת האגן, שתומכת באיברי האגן מלמטה כמו ערסל. קבוצה זו יוצרת מפתח הקרוי levator hiatus,המשמש כחלק מהמעבר של הילוד בתעלת הלידה. בתהליך החיזוק של שרירי רצפת האגן חשוב להתייחס לקבוצת שרירים זו כחלק משיפור של מנגנון השליטה.
הסרעפת האגנית (Pelvic Diaphragm)
הסרעפת האגנית מתייחסת באופן ספציפי לשכבת השרירים העמוקה (בעיקר ה־levator ani וה־coccygeus)
סוגר השתן ( Urethral Sphincter)
סוגר השתן מורכב משני סוגרים:
- הסוגר הפנימי – נמצא בצוואר שלפוחית השתן. זהו שריר שפועל באופן אוטומטי ואיננו שולטים בו באופן רצוני. כשהשלפוחית מתמלאת הוא נשאר סגור, ובזמן התרוקנות הוא נרפה.
- הסוגר החיצוני – נמצא מעט נמוך יותר סביב השופכה. זהו שריר שאנחנו יכולים לכווץ באופן רצוני, למשל כשאנחנו מתאפקים או מנסים למנוע בריחת שתן.
פי הטבעת (Anal Sphicter)
סוגר שמטרתו לשלוט על הצואה והוא מורכב משני חלקים:
- הסוגר הפנימי (Internal Sphincter): שריר טבעתי חלק שפועל באופן לא רצוני ומחזיק את הפתח סגור במנוחה.
- הסוגר החיצוני (External Sphincter): שריר טבעתי משורטט הנשלט על ידי הרצון, ומאפשר את התאמת היציאות בזמן הנכון.
פרינאום (חיץ הנקבים) (Perineum)
האזור שבין פתח הנרתיק לפי הטבעת. בלידה נרתיקית האזור נמתח מאוד, ולעיתים נוצר בו קרע או חתך — ולכן הוא מקבל תשומת לב מיוחדת בהכנה ללידה ובשיקום שאחריה.
רצפת אגן היפרטונית (Hypertonic) / במתח מוגבר (Overactive Pelvic Floor)
מצב של מתח מוגבר מלווה בקושי בהרפיה של שרירי רצפת האגן.
רצפת אגן היפוטונית (Hypotonic Pelvic Floor)
מצב של חולשה ומתח בסיסי נמוך בשרירי רצפת האגן במנוחה.
השריר הרחב בטני (Transversus Abdominis)
שריר בטן עמוק העובד יחד עם רצפת האגן לייצוב הליבה. במאמר על תרגילי קיגל הוא מתואר בפשטות כ"שרירי הבטן" הפועלים תוך כדי תפקוד.
שרירי הליבה (Core Muscles)
מערכת שרירי הליבה פועלת כיחידה תפקודית היוצרת מעטפת תומכת סביב חלל הבטן ועמוד שידרה. במערכת זו קיים תיאום בין השריר הרחב בטני, הסרעפת ושרירי רצפת האגן המאפשר ויסות של הלחץ הנוצר בתוך הבטן, ובכך מסייע לשמירה על יציבות עמוד השדרה והאגן במהלך נשימה, תנועה ומאמץ.
דיאסטזיס רקטי (Diastasis RectiAbdominis)
זהו מצב של היפרדות של שרירי הבטן הישרים (Rectus Abdominis) הנגרמת כתוצאה מהתרחבות ומתיחה של ה-Linea Alba – רקמת החיבור המחברת ביניהם. מדובר בממצא שכיח ותקין במהלך ההיריון, אך עשוי להשאר גם לאחר הלידה ובמקרה כזה דורש טיפול.
בהפרדות של השרירים מלווה בבליטה בקו האמצע של הבטן בזמן עלייה בלחץ התוך־בטני, בירידה ביכולת שרירי הליבה לייצב את הגו ולעיתים בכאבי גב. יש מחקרים שמצאו קשר בין הפרדות השרירים לליקויים בתפקוד של שרירי רצפת האגן
תסמינים ואבחנות
דליפת שתן (Urinary Incontinence)
קושי בשליטה על השתן המתבטא בדליפה. קיימים שלושה תתי-סוגים עיקריים: דליפת שתן במאמץ ודליפ, דליפת שתן מתוך דחיפות ודליפת שתן המערבת את שני הסוגים האחרים.
דליפת שתן במאמץ (Stress Incontinence)
דליפה בעת עלייה בלחץ התוך בטני המתרחשת בפעולות כגון שיעול, עיטוש, צחוק, ריצה, קפיצה או כל מאמץ אחר. פירוט נרחב במאמר על דליפת שתן במאמץ.
דליפת שתן דחופה (Urge Incontinence)
דליפה המופיע מתוך תחושת דחיפות פתאומית וחזקה.
אצירת שתן (Urinary Retention)
מצב שבו לא ניתן לרוקן את השלפוחית למרות שהיא מלאה ויש רצון לרוקנה. מצב זה מחייב פנייה דחופה לרופא/ה.
שלפוחית רגיזה (Overactive Bladder)
מצב שהו קיימת דחיפות (צורך חזק לעזוב את הכל ולרוץ לשירותים), תכיפות במתן שתן (הליכה לשירותים לעיתים קרובות) ו/או קימה מרובה להטיל שתן בלילה.הדחיפות יכולה להיות ספונטנית או בתגובה לגורמים בסביבה כגון, קור, מים זורמים או בצמוד לחזרה הביתה (סימן מפתח).
OAB יכול להתקיים עם דליפת שתן (Wet Over active Bladder) או בלעדיה (Dry Overactive Bladder ).
דליפת צואה (Fecal Incontinence)
חוסר יכולת לשלוט על צואה למרות רצון מפורש לכך. יכולה להיות פאסיבית (דליפה ללא תחושה המעידה על הצואך להתרוקן) או אקטיבית (דליפה למרות הצורך להתרוקן).
אי שליטה בפי הטבעת(Anal Incontinence)
קושי בשליטה בצואה ובגזים למרות הרצון המפורש לכך.
כאבים באגן (Pelvic Pain)
כאבים באזור האגן שמקורם בסיבות שונות, נאורומוסקולריות (מצבים של מתח מוגבר בשרירים ובעצבים), אברים פנימיים באגן (מערכת השתן, מצבים גניקולוגיים, מערכת העיכול), טראומה, מצבים רגשיים ועוד. במצבים בהם הכאבים נמשכים מעל לחצי שנה הכאבים יוגדרו ככאבים כרוניים.
גורמים מערכת השתן: סרטן השלפוחית,דלקת כרונית בדרכי השתן, Interstitial cystitis (IC), שלפוחית כאובה ועוד.
סיבות גניקולוגיות: אנדומטריוזיס (Endometriosis), הדבקויות אגניות, דלקצ אגן אגנית ועוד.
גורמים במערכת העיכול : מעי רגיז (Irritble Bowel Syndrome / IBS), צליאק, מחלות מעי דלקתיות
כאב אגן כרוני (Chronic Pelvic Pain)
כאבים באזור האגן הנמשים מעל חצי שנה.
כאבים בזמן יחסי מין (Dyspareunia)
כאבים שטחיים בכניסה לנרתיק או עמוקים באגן המופיעים לפני, במהלך או לאחר קיום יחסי מין. הכאבים יכולים לנבוע מכל מני סיבות כולל מתח מוגבר בשרירי רצפת האגן.
וגיניסמוס (Vaginismus)
כיווץ לא רצוני של שרירי רצפת האגן המונע או מקשה על חדירה בעת רצון לקיים יחסי מין, על הכנסת טמפון או על ביצוע בדיקה גניקולוגית למרות רצון מפורש של האישה לכך.
וולבודיניה (Vulvodynia)
מצב של כאב או אי־נוחות ממושכים באזור הפות הנמשכים לפחות שלושה חודשים, ולרוב לא ניתן לזהות גורם ברור המסביר את הופעתו.
הכאב עשוי להתבטא בתחושת צריבה, עקצוץ, גירוי או רגישות באזור הפות, ולעיתים הוא משמעותי עד כדי כך שהוא מגביל תפקודים גדון ישיבה ממושכת או קיום יחסי מין.
וסטיבולודיניה (Vestibulodynia)
כאב, צריבה או שריפה בכניסה לנרתיק . הכאב יכול להיות כתוצאה ממגע או לחץ בעת מגע שטחי, קיום יחסי מין או החדרת טמפון, או ללא מגע. כמו כן, הכאב יכול להיות מקומי או מפושט.
בעבר לכאבים האלה ניתנה אבחנה של "וסטיבוליטיס", אך היא יצאה משימוש כי לרוב אין דלקת ממשית.
התסמונת הגניטואורינרית של גיל המעבר (GSM)
שינויים ברקמות הנרתיק ודרכי השתן בעקבות ירידה ברמות האסטרוגן החלה בגיל המעבר. שינויים אלה מלווים בתחושה של יובש, צריבה, תכיפות ולעיתים החמרה של דליפות. הטיפול לרוב רפואי (במקרים רבים טיפול הורמונלי מקומי בקרם או כדור וגינלי) לצד פיזיותרפיה של רצפת האגן המתייחסת לרכיב השרירי.
הרטבת לילה בילדים
הרטבה בשינה מעבר לגיל שבו מצופה להשיג שליטה מלאה. בנוסף לחוסר בשלות בהפרשה הורמונלית של הורמון המרכז את השתן בלילה, ברוב המקרים, קיים רכיב תפקודי שניתן לעבוד עליו בפיזיותרפיה כגון הרגלי שתייה והשתנה, התמודדות עם עצירות וכן תפקוד שרירי רצפת אגן.
צניחת איברי האגן (Pelvic Organ Prolapse)
מצב שבו אחד או יותר מאיברי האגן (שלפוחית, רחם, חלחולת/רקטום, מעי) יורדים או צונחים לתוך הנרתיק ממקומם במצב המקורי.
רוב הנשים עם צניחת איברי האגן מתארות תחושת כובד או לחץ באזור הנרתיק או הבטן התחתונה. לעיתים מופיעה גם תחושת בליטה, שניתן להרגיש או לראות, במיוחד לאחר עמידה ממושכת, מאמץ או פעילות המעלה את הלחץ התוך־בטני.
דרגות צניחה
סולם רפואי (בדרך כלל 1–4) המתאר עד כמה איבר ירד ביחס לפתח הנרתיק, ונקבע בבדיקת רופא/ה. הדרגה לא תמיד מנבאת את עוצמת התסמינים — יש נשים עם דרגה נמוכה שסובלות מאוד, ולהפך. ברוב הדרגות יש מקום לטיפול שמרני:
אורוגניקולוגיה מגדירה מספר דרגות של צניחה:
- דרגה 1: צניחה קלה. החלק הנמוך ביותר של האיבר נמצא יותר מ־1 ס"מ מעל פתח הנרתיק.
- דרגה 2: צניחה בינונית. החלק הנמוך ביותר של האיבר נמצא סמוך לפתח הנרתיק – בין 1 ס"מ מעל הפתח ל־1 ס"מ מתחתיו.
- דרגה 3: צניחה מתקדמת. האיבר בולט יותר מ־1 ס"מ מחוץ לפתח הנרתיק, אך אינו יוצא במלואו.
- דרגה 4: צניחה מלאה. האיבר כולו נמצא מחוץ לפתח הנרתיק.
צניחת שלפוחית (Cystocele)
צניחת השלפוחית לכיוון הנרתיק (תנועתיות מוגברת של הקיר הקדמי).
צניחת רקטום (Rectocele)
צניחת דופן הרקטום (תנועתיות מוגברת של הקיר האחורי).
צניחת רחם (Uterine Prolapse)
ירידת הרחם לתוך תעלת הנרתיק.
נקודות הדק מיופסציאליות (Trigger Points)
נקודות רגישות של מתח מוגבר בשריר הגורמות לכאב מקומי או מוקרן במנוחה או בעת הפעלת לחץ עליהן.
נוירלגיה של עצב הפודנדלי (Pudendal Neuralgia)
כאב הנובע מגירוי או לחץ על עצב הפודנדל.
קוקסידיניה (Coccydynia)
כאבים באזור עצם הזנב קבועים או בתגובה להפעלת לחץ ממושך כגון ישיבה ממושכת
דליות באגן (Pelvic Varicose Veins)
התרחבות כלי דם ורידיים באגן הגורמת לכאב וכובד, במיוחד בהריון. האבחון והטיפול הם באחריות רפואית.
דלקת שלפוחית השתן (Cystitis)
דלקת בשלפוחית הגורמת לצורך דחוף ותכוף ולצריבה. אבחון וטיפול (כולל אנטיביוטיקה) אצל רופא/ה.
אנדומטריוזיס (Endometriosis)
רקמה דמוית רירית הרחם המתפתחת מחוץ לרחם, לעיתים עם כאבי אגן ממושכים. האבחון והטיפול הרפואי נעשים אצל רופא/ת נשים; פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולה לסייע ברכיב השרירי של הכאב.
הריון ולידה
צלקת ניתוח קיסרי
רקמת צלקת לאחר ניתוח קיסרי. צלקת נוקשה או רגישה עלולה להשפיע על תנועה, יציבה ותחושה באזור הבטן והאגן, וניתן לעבוד איתה בטיפול ידני.
חתך חיץ (אפיזיוטומיה)
חתך מכוון באזור החיץ המבוצע לעיתים בלידה. הצלקת שנותרת עלולה לגרום לרגישות או כאב, כולל ביחסי מין — אחד הנושאים המרכזיים בשיקום לאחר לידה.
עיסוי פרינאום
עיסוי הדרגתי של אזור החיץ בשבועות שלפני הלידה, שמטרתו להכין את הרקמה למתיחה. מחקרים מצביעים שהוא עשוי להפחית את הסיכון לקרעים ולחתך חיץ. עיסוי פרינאלי שטחי יכול להתבצע על ידי האישה ההרה או בן/בת זוגה החל משבוע 35.
הכנה של רצפת האגן ללידה, על ידי פיזיותרפיסטית לרצפת האגן, כוללת בנוסף לשרירים השטחיים בכניסה, הגמשה של שרירי רצפת האגן העמוקים. הגמשה זו מומלץ לבצע החל משבוע 37 בתנאי שאין מניעה לבדיקות פנימיות על ידי רופא נשים מלווה.
מוזכר בעמוד הכנה ללידה.
סימפיזיוליזיס / כאבי חגורת האגן בהריון
כאב באזור חיבור עצמות הערווה או בחגורת האגן, שכיח בהריון בעקבות שינויים הורמונליים ומכניים. ברוב המקרים ניתן להקל משמעותית באמצעים פיזיותרפיים והתאמות תנועה. מוזכר בעמוד הריון ולידה.
קרעים פרינאליים (Perinael tears)
דרגות הקרעים בלידה
- קרע בדרגה 1: מערב את הרירית (העור) בלבד.
- קרע בדרגה 2: מערב את הרירית ואת שרירי רצפת האגן (כולל אפיזיוטומיה).
- קרע בדרגה 3: מערב את הרירית, שרירי רצפת האגן וגם את שריר פי הטבעת.
לדרגה זו ישנם 3 תתי-סוגים:
-
- 3A – עד 50% של הסוגר האנאלי החיצוני (External Anal Sphincter / EAS).
- 3B – מעל 50% של הסוגר האנאלי החיצוני (External Anal Sphincter / EAS).
- 3C – קרע שמערב גם את הסוגר האנאלי החיצוני (External Anal Sphincter / EAS) וגם את הסוגר האנאלי הפנימי (Internal Anal Sphincter / IAS).
- קרע בדרגה 4: מערב את הרירית , שרירי החיץ, שריר הסוגר של פי הטבעת וגם את רירית החלחולת (הרקטום).
דרגת הקרע משפיעה על תפקוד של שרירי רצפת האגן בהמשך.
קרע לידתי דרגה 3–4
קרעים בדרגה 3 ו־4 הם קרעים המערבים גם את שריר הסוגר של פי הטבעת, ולכן הם עלולים להעלות את הסיכון לדליפת צואה ו/או לבריחת גזים.
נשים עם קרעים בדרגות אלו מופנות לאחר הלידה להערכה רפואית מסודרת. במסגרת הבירור הן עשויות לעבור בדיקה אצל אורוגינקולוג, כירורג או פרוקטולוג, וכן בדיקות נוספות כגון מנומטריה של פי הטבעת (Anal Manometry), המודדת את לחצי הסוגרים, ואולטרסאונד טרנסרקטלי (Transrectal Ultrasound), המאפשר להעריך את מבנה שריר הסוגר לאחר התפירה.
בנוסף, מומלץ לכל אישה עם קרע בדרגה 3 או 4 להגיע להערכה אצל פיזיותרפיסטית לרצפת האגן. מטרת הטיפול היא לשפר את תפקוד השרירים ואת השליטה בהם, ללא קשר לשאלה האם קיימים תסמינים של דליפה או קושי בשליטה על הסוגרים.
שיקום לאחר לידה (Postpartum Rehabilitation)
שיקום רצפת האגן והליבה בתקופה שלאחר הלידה.
בדיקות והערכה
הערכה תפקודית של רצפת האגן
הערכה של כוח, סבולת, מתח שרירי, מהירות גיוס, שליטה של שרירי רצפת האגן וכן, תזמון של שרירי רצפצ אגן עם שרירי ליבה אחרים (סרעפת, שרירי בטן, שרירי גב). נעשית בבדיקה ידנית (המאפשרת גם מישוש צלקות, מתח ונקודות רגישות וכן, חוזק של השרירים לפי סולם MOS / Modified Oxford Scale) ובאולטראסאונד בגישה טרנספרינאלית (TPUS/Transperineal Ultrasound) באמצעות הצמדה חיצונית של המתמר — שני כלים משלימים זה את זה לקבלת תמונה תפקודית מדויקת.
אולטראסאונד טרנספרינאלי של רצפת האגן(TPUS/Transperineal Ultrasound)
שימוש במכשיר אולטראסאונד כדי לצפות בזמן אמת בפעולת שרירי רצפת האגן בכיווץ, בהרפיה ובתגובה לשיעול או תרגיל. ניתן להעריך את התפקוד השרירי הן בשכיבה והן במצב של עמידה, בשלפוחית מלאה או ריקה. כך אפשר לקבל חלק מההערכה באופן לא פולשני, עוד לפני בדיקה פנימית, ולראות ממש על המסך אם הביצוע מדויק. חשוב: זו הערכה תפקודית ולא בדיקה אבחנתית — היא משלימה את הבדיקות של הרופאות והרופאים, לא מחליפה אותן. ראו מאמר הקיגל ומאמר דליפת השתן.
ביופידבק (Biofeedback)
שיטה מקובלת שמטפלות רבות עובדות איתה, המשתמשת במכשור לשיקוף פעילות השרירים כדי ללמוד לשלוט ברצפת האגן.
בקליניקה שלי המשוב החזותי ניתן באולטראסאונד תפקודי — רואים את פעילות השריר עצמו על המסך.
אורודינמיקה (Urodynamics)
סדרת בדיקות שמבצע רופא/ה למדידת תפקוד השלפוחית והשופכה — לחצים, זרימה והתרוקנות. את הבדיקה עושים במסגרת רפואית; במידה ועברת את הבדיקה, רצוי להביא את תוצאותיה לטיפול.
טיפולים וכלים
פיזיותרפיה לרצפת האגן (Pelvic Floor Physical Therapy)
טיפול המתמקד בשיקום וחיזוק שרירי רצפת האגן: תרגילים, טכניקות ידניות והדרכה.
תרגול קיגל (Kegel Exercises)
תרגול רצפת האגן שאינו רק "כיווץ": כולל מתח בסיסי, כוח מתוזמן וקואורדינציה עם הנשימה והתפקוד. פירוט נרחב במאמר על תרגילי קיגל.
טיפול ידני (Manual Therapy)
טכניקות ידניות המבוצעות על ידי הפיזיותרפיסטית לשחרור מתח בשרירים וברקמות של רצפת האגן.
אימון נשימתי (Breathing Training)
תרגילים לשיפור הנשימה והשפעתה על תפקוד שרירי רצפת האגן.
התעמלות פונקציונלית (Functional Training)
תרגילים שמטרתם לשפר את התפקוד היומיומי ולחזק את שרירי רצפת האגן במסגרת פעולות רגילות.
הרפיית שרירים (Down Training)
טכניקות ללימוד הרפיה של רצפת אגן מכווצת יתר על המידה.
דיקור מערבי (IMS / Dry Needling)
החדרת מחט דקה לנקודות שריר מכווצות כדי לסייע בהרפייתן ובהפחתת כאב. בשונה מדיקור סיני, מדובר בטכניקה שמכוונת לשריר עצמו על בסיס אנטומי.
אלקטרוסטימולציה (Electrical Stimulation)
שימוש בזרם חשמלי עדין לחיזוק או להרפיה של השרירים.
TENS
גירוי עצבי חשמלי דרך העור (Transcutaneous Electrical Nerve Stimulation) — שיטה לשיכוך כאב באמצעות זרם חשמלי עדין המועבר דרך מדבקות על העור.
מאמני נרתיק (דילטורים/מרחיבים) (Dilators)
אביזרים בגדלים מדורגים המשמשים לטיפול הדרגתי בכאב, במתח או בקושי בחדירה. חשוב: הם כלי להרגלה ולהרפיה — לא להתבלבל עם משקולות וגינליות, ואינם כלי לחיזוק שרירים.
משקולות וגינליות
משקולות המשולבות לעיתים באימון רצפת אגן מדורג, לפי הצורך, כחלק מבניית כוח מתוזמן. שונות ממאמני נרתיק (שאינם כלי חיזוק).
פסריה (Pessary)
טבעת סיליקון המוחדרת לנרתיק ותומכת באיברים שצנחו, מותאמת אישית על ידי רופא/ת נשים. פיזיותרפיה של רצפת האגן יכולה ללוות את השימוש בה ולעבוד על מערכת התמיכה השרירית במקביל.
לא מצאת מונח?
יש מונח ששמעת ולא מצאת כאן? כתבי לי בוואטסאפ ואשמח לעזור.

