ילד בן שבע שעדיין מרטיב בלילה. ילדה בת תשע שרצה לשירותים באמצע השיעור ולפעמים לא מספיקה. ילד שמסרב לעשות קקי כבר יומיים.
רוב ההורים שמגיעים אליי כבר עשו סבב שלם — שאלו את רופא הילדים, קראו באינטרנט, ניסו להעיר בלילה, ניסו לא להעיר, הפסיקו לשתות אחרי שבע.
ורובם שמעו את אותו משפט: "זה יעבור לבד."
וזה משפט נכון. כ-14% מהילדים שמרטיבים מפסיקים מעצמם בכל שנה, בלי שום טיפול.
אבל שימו לב מה זה אומר על השאר. אם הילד שלכם בן שבע, הסיכוי שהשנה הזו תהיה השנה שבה זה ייפסק לבד הוא בערך אחד לשבעה. ההמתנה היא לא חינם — היא עוד שנה של סדינים, של ויתור על שינה אצל חברים, ושל ילד שיודע על עצמו משהו.
ולפעמים מדובר בדפוס תפקודי — משהו שהגוף למד לעשות בצורה מסוימת — ודפוס אפשר ללמד מחדש.
מה מטופל כאן
הרטבת לילה
הרטבה בלילה אחרי גיל חמש, בין אם הילד מעולם לא היה יבש ובין אם היה יבש תקופה וחזר להרטיב.
זה נפוץ הרבה יותר משנדמה להורים. בין 15% ל-20% מהילדים בגיל חמש מרטיבים בלילה, ובסקירה עולמית שכללה יותר מ-440 אלף ילדים ובני נוער השכיחות הכוללת עמדה על 7.2%. בכיתה ממוצעת יש עוד ילד או שניים כאלה — פשוט אף אחד לא מדבר על זה.
עם הגיל המספר יורד: עד גיל 17 מדובר ב-1% עד 2%.
וזה לא קורה מעצלות, ולא מכך שהילד "לא מתאמץ". ילד ישן לא מקבל החלטות.
דליפות שתן ביום
דחיפות פתאומית, ריצה לשירותים, דליפה קטנה בדרך. או ההפך — ילד שמחזיק שעות, לא הולך בבית הספר בכלל, וחוזר הביתה עם בטן תפוחה.
לפעמים זה מלווה בדלקות שתן חוזרות.
עצירות
יציאות קשות, כואבות או נדירות. ילד שנמנע מלשבת בשירותים כי בפעם הקודמת זה כאב.
עצירות תפקודית שכיחה בכ-9.5% מהילדים בעולם — כלומר כמעט אחד מכל עשרה.
וכאן הדבר שהכי הרבה הורים מופתעים לגלות: המעי והשלפוחית חולקים את אותו חלל ואת אותם שרירים. מעי עמוס משפיע ישירות על השלפוחית — ולכן, גם כשהפנייה הגיעה בגלל הרטבה, הטיפול לא פעם מתחיל דווקא שם.
דליפות צואה
הכתמות בתחתונים, לפעמים בלי שהילד בכלל מרגיש. השם המקצועי הוא אנקופרזיס, וההורים לרוב פוגשים אותו בפעם הראשונה כשרופא כותב אותו על נייר.
זו לא התנהגות, וזו כמעט אף פעם לא בחירה. ברוב המקרים היא נובעת מעצירות ממושכת שגרמה לאזור לאבד תחושה.
הילד לא נכשל, ואתם לא
זה החלק שקשה לכתוב, והוא כנראה החשוב ביותר בעמוד.
ילד שמרטיב יודע את זה על עצמו. הוא מזהה מתי מדברים עליו בלחש, והוא זה שמוותר על שינה אצל חבר לפני שמישהו הספיק לשאול אותו. לפעמים הוא גם מוותר על טיול שנתי, על מחנה, על בריכה.
הבדידות הזו קשה לא פחות מהתסמין עצמו, ולפעמים היא נשארת אחריו.
ולהורים: אתם כנראה כבר שמעתם עצות סותרות משבעה אנשים שונים, ואולי גם רמז אחד או שניים שאתם מפנקים מדי או לחוצים מדי. זה לא מדויק, וזה גם לא עוזר. אני לא אשאל אתכם מה לא עשיתם.
מה עושים בפועל
מתחילים במעקב
שבוע אחד של מעקב מראה את הדפוס — מתי הילד שותה, מתי הוא הולך לשירותים, מתי קורות הדליפות, ואיך נראות היציאות.
זה נשמע טכני, אבל זה הרגע שבו הרבה הורים רואים לראשונה משהו שלא ידעו: שהילד כמעט לא שותה עד הצהריים, או שהוא לא הולך לשירותים בבית הספר בכלל.
ממלאים את היומן יחד עם הילד, לא במקומו. זה ההבדל בין מעקב לבין ביקורת, והילד מרגיש אותו מיד.
שבוע אחד של מעקב מראה את הדפוס. משם כבר יודעים על מה לעבוד.
הרגלי שתייה
לרוב מסתבר שהילד שותה מעט מדי במשך היום ומשלים בערב. מזיזים את הכמות אחורה — יותר בבוקר ובצהריים, פחות בשעות שלפני השינה.
איך יושבים בשירותים
זה נשמע קטן, וזה אחד הדברים המשפיעים ביותר.
רגליים נתמכות על שרפרף, ברכיים גבוהות מהאגן, וגו שנוטה קדימה — התנוחה הזו מאפשרת לשריר להרפות במקום להילחם בו. ילד שרגליו תלויות באוויר מתאמץ פי כמה, ולרוב עוצר באמצע.
מוסיפים לזה זמן. הרבה ילדים יושבים שלוש שניות בין שני משחקים.
רגליים נתמכות, ברכיים גבוהות מהאגן וגו שנוטה קדימה — זה מה שמאפשר לשריר להרפות.
עבודה ידנית על הבטן
זה החלק שהורים לא מצפים לו בכלל. אני עובדת ידנית על דופן הבטן ועל הרקמה שסביבה — עיסוי עדין לאורך מהלך המעי, שמטרתו להקל על הצד המכני של העצירות.
זה נעים, זה נעשה מעל הבגדים או על הבטן החשופה לפי מה שנוח לילד, וזה לא פולשני. ואת הטכניקה הבסיסית אני מלמדת גם אתכם, כדי שתוכלו להמשיך בבית.
ולזה יש תמיכה מחקרית. במחקר אקראי בילדים בני 4 עד 10 עם עצירות תפקודית, תוספת של עיסוי בטן לטיפול התרופתי הביאה לירידה מובהקת בחומרת העצירות ובמספר ימי ההכתמה בשבוע — ירידה שלא נצפתה בקבוצה שקיבלה טיפול תרופתי בלבד. במבוגרים יש גם מחקר מבוקר-פלצבו עם תוצאות דומות.
⚠️ ושימו לב למילה "תוספת". בכל המחקרים העיסוי נבדק לצד הטיפול שהרופא נותן ולא במקומו, וכך זה עובד גם כאן.
איך לוחצים — ניהול הלחץ בבטן
כדי להתרוקן צריך ששני דברים יקרו יחד: שיעלה לחץ בבטן, ושרצפת האגן תיפתח.
הרבה ילדים עושים בדיוק את ההפך. הם עוצרים את הנשימה, מכווצים הכול, ולוחצים בכל הכוח לתוך דלת סגורה. ואז זה לא יוצא, או יוצא בכאב — והפעם הבאה כבר מתחילה בפחד.
העבודה כאן היא על גיוס נכון של שרירי הבטן — לייצר לחץ מדוד ומכוון במקום מאמץ עיוור, ולתאם אותו עם הרפיה של רצפת האגן. במחקר קוראים לדפוס הלא-מתואם הזה דיססינרגיה, וזה בדיוק מה שמאמנים מחדש.
עבודה על שרירי רצפת האגן
הילד לומד להרגיש את השרירים באזור, לכווץ אותם ולהרפות אותם — וההרפיה היא לרוב החלק הקשה יותר.
העבודה נעשית מבחוץ, והיא לא פולשנית. היא מותאמת לגיל ומשלבת משחק, כי ילד בן שש לא מתרגל לפי הוראות.
מה המחקר מראה — ולמי זה מתאים
כאן אני מעדיפה לומר את התמונה המלאה, גם את החלק שפחות נוח לי.
מחקר אחד בדק תוספת של פיזיותרפיה לילדים עם עצירות תפקודית שהופנו לבית חולים — כלומר ילדים שהטיפול הרגיל כבר לא הספיק להם. שם התוספת שיפרה את התוצאות באופן ניכר.
מחקר גדול יותר בדק את אותו רעיון במרפאה ראשונית, בילדים שלא נבחרו לפי חומרה. שם לא נמצא הבדל בתוצאה העיקרית — אף שההורים בקבוצת הפיזיותרפיה דיווחו על שיפור רב יותר בתסמינים.
המסקנה ההגונה מהשניים: זה לא טיפול שכל ילד עם עצירות צריך. ילד שהתחיל עכשיו, ושמגיב לשינוי בהרגלים ולטיפול שרופא הילדים נותן — כנראה לא צריך אותי.
זה רלוונטי כשהדרך הרגילה לא הספיקה — כשזה נמשך, כשזה חוזר, או כשיש דפוס תפקודי שאפשר לזהות ולעבוד עליו.
ובתוך החבילה, לרכיב אחד יש ראיות ישירות יותר מלשאר: עיסוי הבטן, שנבדק בנפרד גם בילדים וגם במבוגרים. ר' הפרק עליו למעלה.
איך נראה מפגש
מתחילים בשיחה — איתכם ואיתו. מה קורה, ממתי, ומה כבר ניסיתם.
ואז הערכה תפקודית של היציבה, הנשימה, שרירי הבטן ורצפת האגן. הכול חיצוני, בקצב של הילד, ובהסכמתו. אם משהו לא נוח לו היום — נעבוד עם מה שכן.
וממשיכים בבית. רוב העבודה קורית שם, ולכן ההדרכה מכוונת אליכם לא פחות מאשר אליו.
קטינים מתקבלים בליווי הורה, ואני עובדת בשיתוף עם רופא/ת הילדים שמלווה אתכם.
מה שנעשה במקביל, ולא במקומי
חלק מהילדים מטופלים גם בפעמון הרטבה או בתרופה שרופא רשם. זה לא מתנגש עם מה שאני עושה, ולא בא במקומו — אלה שני דברים שיכולים לפעול זה לצד זה, וההחלטה עליהם היא של הרופא/ה.
מתי לפנות קודם לרופא/ת הילדים
לפני שמתחילים כאן, יש כמה מצבים שדורשים בדיקה רפואית:
כאב בזמן מתן שתן · דם בשתן · שינוי פתאומי בהרגלים · ילד שהיה יבש לאורך זמן וחזר להרטיב · חום חוזר · צמא או מתן שתן מוגברים באופן חריג.
זה לא אומר שמשהו רציני קורה — זה אומר שכדאי לשלול קודם, וזה תפקידו של רופא/ת הילדים.
שאלות שהורים שואלים
האם הילד ייבדק מבפנים? לא. העבודה עם ילדים היא חיצונית בלבד. אין בדיקה פנימית ואין שום דבר פולשני, וזו התשובה גם אם קראתם על בדיקות שנעשות אצל מבוגרים.
מאיזה גיל? מגיל חמש. לפני כן חלק גדול מהילדים עדיין בתוך תהליך התפתחותי רגיל, ואין מה למהר.
כמה מפגשים צריך? תלוי במה שנמצא, ואני לא נותנת מספר מראש. מה שכן אפשר לומר: זה לא טיפול שנמשך שנים. רוב העבודה נעשית בבית, והמפגשים נועדו לכוון אותה ולעקוב.
הילד מתבייש. הוא בכלל ידבר? לא חייב. אני מדברת עם ההורים כשצריך, ואיתו בקצב שלו. ילדים נרגעים די מהר כשמסתבר שלא הולכים לבדוק אותם ולא הולכים לנזוף בהם.
מי אני
ריטה רודין, פיזיותרפיסטית לשיקום רצפת האגן.
בעלת תואר שני (MSc.PT) בפיזיותרפיה. מרכזת תחום בריאות האישה במחלקת הפיזיותרפיה של המרכז הרפואי שמיר (אסף הרופא), ובעלת קליניקה פרטית בנס ציונה.
מתי לפנות
כשזה מפריע — לילד או לכם.
לא צריך לחכות לגיל מסוים אחרי חמש, ולא צריך שהמצב יהיה חמור. ואם זה נמשך שנים — זה לא אומר שמאוחר מדי.
להגיע לא נדרשת הפניה.
אפשר לכתוב לי בוואטסאפ: 052-3939989
הקליניקה בנס ציונה, ומגיעים אליי מכל אזור השפלה.
המידע בעמוד זה אינו תחליף לייעוץ רפואי, לאבחון או להערכה אישית, ואינו מחליף את המעקב אצל רופא/ת הילדים.
מקורות
- Derso YA, et al. Global prevalence of nocturnal enuresis and associated factors among children and adolescents: a systematic review and meta-analysis. Child Adolesc Psychiatry Ment Health. 2025;19:23. doi:10.1186/s13034-025-00880-x
- Arnold JJ, et al. Enuresis in Children: Common Questions and Answers. Am Fam Physician. 2022;106(5):549–556.
- Koppen IJN, et al. Prevalence of Functional Defecation Disorders in Children: A Systematic Review and Meta-Analysis. J Pediatr. 2018;198:121–130.e6. doi:10.1016/j.jpeds.2018.02.029
- van Engelenburg-van Lonkhuyzen ML, Bols EMJ, Benninga MA, Verwijs WA, de Bie RA. Effectiveness of Pelvic Physiotherapy in Children With Functional Constipation Compared With Standard Medical Care. Gastroenterology. 2017;152(1):82–91. doi:10.1053/j.gastro.2016.09.015
- van Summeren JJGT, Holtman GA, Kollen BJ, et al. Physiotherapy for Children with Functional Constipation: A Pragmatic Randomized Controlled Trial in Primary Care. J Pediatr. 2020;216:25–33. doi:10.1016/j.jpeds.2019.09.048
- Malekiantaghi A, Miladi M, Shabani Mirzaee H, Tolou Ostadan Yazd M, Eftekhari K. Abdominal massage as an adjunctive therapy for pediatric functional constipation: a randomized controlled trial. Turk J Pediatr. 2025;67(5):669–677. doi:10.24953/turkjpediatr.2025.6367
- Doğan İG, Gürşen C, Akbayrak T, et al. Abdominal Massage in Functional Chronic Constipation: A Randomized Placebo-Controlled Trial. Phys Ther. 2022;102(7):pzac058. doi:10.1093/ptj/pzac058
